5 HTML – עוף מוזר בנוף הקורסים

בתחילה לא ידעתי איך ל"אכול" את הקורס 5 HTML תהיתי איזה שימוש יהיה לי בהוספת ידע זה למאגר העמוס של מוחי וכן הלאה. אמנם במקור נרשמתי ללימודי מחשבים כשעוד היה לגמרי בחיתוליו, אך מהר הבנתי שאין שם מספיק נשמה, והחיים הובילו אותי הלאה להוראה. והינה התחלנו ושוב חזרתי להתמוגג מהתכנות (וזו הגדרה בהחלט מוגזמת למה שאנחנו עושים), הרגשתי שבכיף אני רוצה לחקור עוד פקודות לנסות ולראות מה קורה, להפעיל הגיון ולגלות עד כמה הגיונית השפה. בכיתה רוב הסטודנטים לחוצים, חוששים ובעיקר היסטריים. לא ברור לי למה לחקור כלי חדש (למשל ווקי, פרזי וכו') לא מהווה חומה כמו כשמדובר ב-HTML. אין ספק שזהו משהו חדש שונה ואולי זו הסיבה לפחד מההתמודדות. צללתי להתנסות, מרגישה החמצה שאינני יכולה לחקור עוד מפאת חוסר הזמן.

ההתנסות הזו גרמה לי להגיע לשתי מסקנות כלליות (לא קשורות למטרת הלימוד הספציפי שגם לה אני מוצאת שימוש וחשיבות):

האחת - למה לא מלמדים בביה"ס הרבה לפני התיכון (לפחות מגיל החטיבה) קורס כזה. אני רואה את התלמידים פשוט נהנים ויוצרים וחוקרים. חקירה מסוג אחר אבל בהחלט חקירה. אין לי ספק שהמורים מבועתים כך שנושא כזה אפילו לא יעלה על דל השפתיים, אבל חייב להיכנס שינוי וכמה שיותר מהר. הבן שלי סיים לפני שלוש שנים מגמת מחשבים שבמסגרת בנה אתר (ב-java כי המורים לא הכירו עדיין משהו אחר) חברי כיתתו למעשה היו המורים והמורה אבדה עצות, גם הבוחנת לא עלתה בידיעותיה. ואני טוענת שאם התלמידים יכולים ללמוד בעצמם אז למה לא לאפשר להם זאת? האם הדבר נמנע רק מפאת פחדם של המורים? יתכן והדבר מתאים לחלק מהתלמידים אזי ניתן לעשות כשעורי בחירה, אבל חבל לפספס.

השנייה – חשבתי על מצב הכיתות ההטרוגניות. בקבוצה שלנו ההבדלים בולטים והמרצה מנסה כל הזמן ליישר קו, למכנה המשותף הנמוך ביותר. תמיד התנגדתי לשיטה זו במערכת החינוך ועכשיו אני חווה אותה. יש לתת מענה לכל רמה אי אפשר לבלום, כי בסופו של דבר עם כל הסקרנות שגרת החיים סוחפת. בכיתה כשלימדתי היו לי 4 תלמידים מחוננים (מתוך 27 תלמידים) אם הייתי בולמת אותם כדי ליישר קו הם היו בונים תסכולים, לעומת הפריחה היצירתית שהייתה להם. מדיווחי הוריהם כיום הם די נבולים במערכת, ורק העשרה מחוץ למסגרת הלימודים מצילה את הנאת הלמידה. וזה בלשון המעטה פשוט חבל. אני יודעת שיש תוכניות מצויינות (להבנתי החל מכיתה ה') אך הן לימודים נוספים ולא במסגרת השיעורים הרגילים, כך לפחות לטענת תלמידים שאינם רוצים להיות עוד שעות בביה"ס ולהכין יותר מטלות. לדעתי צריכה להיות מחשבה אחרת, במסגרת הלימוד של אותו המקצוע התאמה אישית לתלמידים לא כעוד דף עבודה כשמסיים את המטלות של כולם אלא במקום פשוט מטלות ברמה גבוהה יותר, מגרה מסקרנת ומובילה בגמישות משבתית להפעלת הדימיון והיצירתיות, לפתרון בעיות וכן הלאה. יתכן והתוכנית (מצויינות 2000) היא נפלאה – ממה שקראתי מטרותיה לקידום הפוטנציאל והרחבת האופקים בתחומים שאינם חלק מליבת הלימודים (כמו מדעי החלל) דרך היישום נשמעת לי מפספסת את המטרה.

כנס למצויינות בחינוך בו השתתפתי השנה התארח בביה"ס למדעים ואומניות שבירושלים שהוא ספינת הדגל למצויינות בחינוך – אך כאן מלקטים את התלמידים לפי קריטריונים ספציפיים כלומר יוצרים בועה אקדמית. נדמה לי שצריך לחיות בסביבה הכללית רק ניתוב הלמידה צריך להיעשות אחרת. גם בכנס עלו אופציות שונות כמו הקפצת כיתה, למידה עם קבוצות גיל אחרות מקצועות מסויימים וכו'. לי אישית נדמה כי התפיסה צריכ  להיות שונה – לימוד אישי לפי נושא עיניין התלמיד תוך פיתוח הכישורים הדומיננטיים שלו ומינופם. אבל הדבר דורש הוראה בדרך אחרת, מאפשרת, ללא שליטה ותוכנית לימודים קבועה ומוכתבת, ובוודאי ללא מבחנים סטנדרטיים. ושוב אני חוזרת אל החזון שלי ומקבלת חיזוקים שזו הדרך רק שאת המערכת חייבים לנער ליישום אמיתי של רעיונות נפלאים. 

להעשרה ממליצה על:

 אתר המצויינות בחינוך http://www.excellence.org.il/Index.asp?CategoryID=477

ועל אתר יותר (אתר לפיתוח מצויינות הכולל גם מודלים תיאורטיים) http://yoter.macam.ac.il/