מורה מקוון מיטבי – איזו ססמה

מזל שחדשות לבקרים ממציאים לנו ססמאות שכולם צריכים להתיישר לפיהם. עכשיו in  זה להכניס את הטכנולוגיה לשיעור כמעט ויהי מה. (דוגמא קטנה - ניתן לראות שקהילת ההורים לא מדברת בסיסמאות המשתנות לפי הסקר הצנוע שהביאו המציגות בשיעור הערכת טכנולוגיות ידע פנינה, חוה, רולי וענת).
בשיעור של דר' ליאת אייל ניסינו לחבר מחוון שבו המורה עושה רפלקציה לשיעור המקוון שהעביר כדי להיטיב את עבודתו. הרעיון הרי הוא לא חדש – מורה מן הסתם לומד מטעויות (כמו כל תלמיד) וכאשר הוא חש שאלמנט שהכניס לשיעור אינו מוצלח הוא בוודאי משנה אותו וההיפך כמובן גם נכון, אלמנט שעורר התלהבות, סקרנות ולמידה ישאר בשיעוריו העתידייים. אז מה שונה? כמעט כלום עכשיו הוא קיבל כותרת וצריך לשקוע בבירוקרטיה של ניירת ולמלא מחוון. אולי אני נאיבית אבל להבנתי כל שיעור מורה עושה זאת בלי הצורך לדווח, באופן טבעי כחלק מתהליך עבודתו, גם אם הוא לא שם לב שעשה את הרפלקציה הזו.

התרגיל חשוב כדי אכן לעורר את המחשבה ושימת הלב למה ואיך היה בשיעור. אבל עם כל הכבוד למורה  ידע המלקה עצמו – נשכח באיזה שהוא מקום התלמיד צרכיו והנאותיו (כן גם הנאותיו – כי אם לא הלמידה היא מטלה ולא באה מדחף פנימי וסקרנות וכך הלמידה היא הרבה פחות משמעותית!).
כן המודל השלישי (ראה מאמרו שלהרפז) מחסל בעדינות את מרכזיות התלמיד ומאדיר את המורה ואת קהילת הלומדים. אינני מזלזלת, בהחלט חשוב לחזק את המורה ולעורר בו מוטיבציה פתיחות ויצירתיות, מאוד חשובה השיתופיות בקהילת הלומדים אבל גם מאוד חשוב הפרט על גווניו, צרכיו, סקרנותו, יכולותיו, ואלו אל להם להיות בשוליים. השונות הבין אישית חייבת לקבל מענה – גם אם הנושא הוא לא מה שהכלל בקהילה הלומדת מתעסק בו. הרפז מגן על המודל בהסבירו שאין הוא פשרה בין שני המודלים הקודמים (תכנית לימודים במרכז וילד במרכז), ואני מסכימה עימו לחלוטין אלא שנדמה לי שהמודל לוקה בכך שהוא ממעיט ממרכזיותו של הילד. שכן אותו הילד הוא החוקר הוא זה שלומד ולא אנו אלו שנכתיב לו איך ומה – כן בוודאי נכוון ניתן גירויי למידה לכיוונים שנראים לנו משמעותיים, אך מצד שני נהייה קשובים ויתכן והילד צריך עכשיו משהו אחר, ורק כך יוכל בהמשך להתפנות לכיוון שאנו מוצאים לנכון לעניין אותו. כאשר נצא מנקודות העיניין שלו יש יותר סיכוי שילמד למידה משמעותית וירצה להמשיך וללמוד עוד ועוד (ולא רק כדי לקבל ציון טוב)

כן המורה חשוב ביותר, ויש להשקיע בו, ויש להעלות את דרישות הסף להתקבל למקצוע שעליו להיות יוקרתי, וכך גם הטכנולוגיה חשובה כשילוב בתהליך ההוראה אבל אל לנו לשכוח שלא בנו העיקר, אלא בלומד ואנו תפקידנו לשרתו בנאמנות, להיות גמישים צופים ורגישים כדי לאפשר לילד ללמוד. כך שהייתי משנה את הסיסמה למורה מקוון גמיש וקשוב  כצעד ראשון למיטביותו.