גלובליזציה טכנולוגיה ומה שביניהם

אני שוקדת על עבודות הסיום (בהיבטים גלובליים על גלובליזציה והשפעתה על ההשכלה הגבוהה, ובהערכת טכנולוגיות שאלת מחקר פעולה) וכך הן השתלבו לי לכדי תהייה משותפת.

בהשפעת הגלובליזציה מתנקזים לתכנית לימודים בנושאים משותפים, מתנקזים לאחידות. כולם לומדים אותו הדבר ולצערי הרב עדיין נבחנים בשיטה המסורתית (בתקווה שהשינוי העולמי יכריע בסוף לשיטות הערכה שונות אך כיום עדיין קימים מבחנים כמו מבחני פיזה...). וכאן נכנסת הטכנולוגיה לפעולה, הרי ניתן לנצלה ככלי המגשר על המרחקים הגיאוגרפיים, להגיע לשיתופי פעולה חובקי גבולות וכן הלאה. המורה המיטבי מכניס אותה כחלק מדרך הוראתו, בכל כיתה שלו יהיו מחשבים, טבלטים וסמרטפונים – אך האם הוא מנצלם נכון? ומה זה נכון? והשאלה האם להכניס את הטכנולוגיה המסויימת לשיעור, ואיך הדבר ישרת את מטרות השיעור. איך אני כמורה מקדם את ההוראה שלי ונותן לתלמידים לעבוד בכלים שהם כה מחוברים אליהם, מאפשר להם סביבת למידה מגרה ומאתגרת. אלה ועוד השתוללו במוחי בזמן ניסוח שאלת המחקר.

ואז קיבלתי את התמונה הזו

אמנם ההדגש כאן היה על טיב הטכנולוגיה (אפל עדיף על שאר הסמרטפונים) אלא שאני לקחתי ממנה מסר סמוי ששניים ממרכיביו אעלה כאן.  א. איך מנוצל הכלי הטכנולוגי. כאן ברור שהוא הרחבה למוח מאגר מידע שהתלמיד שולף בזמן מבחן, ולא לשיתופיות ויצירת מידע חדש. ב. גורם התחרות – האם זוהי תחרות חיובית? בתמונה מדברים על הוראה מסורתית אזיי ודאי שזוהי תחרות הישיגית גרידא. אבל האם בעידן השיתוף הגלובלי עדיין כוחות השוק מעוררים לתחרות, והאם זו תחרות בונה או דורסנית. אני חשה שהשיתוף הוא מודרני אך עדיין מאחוריו עומד האינדיווידואל היחיד והמיוחד שרוצה שידעו שרק הוא הממציא ובעל הידע. יכול להיות שזהו תחילתו של תהליך אך נכון לעכשיו העובדה שחומרים אקדמיים זמינים כביכול אך לא פעם הם חסומים, עדיין מעידה על בעלות בלבדית של הידע.
לסיכום אין לי תשובות חד משמעיות על תהיותיי אלו, אך ברור לי שבצד המהפיכה שעשתה הגלובליזציה בכל תחומי החיים ובחינוך בכללם ישנן קרני אור אך במקביל צריך לבחון איך נשארת הייחודיות ומקבלת את המינוף המתאים. ומהפיכה זו לא יכלה להתרחש ללא השיינויים הטכנולוגיים, אלא שגם להם צריך להקדיש תשומת לב מירבית ולנצלם באופן קונסטרוקטיבי. יש עוד מה לעשות, חייבים להפעיל מחשבה ולהתקדם אל הלא נודע בביטחה.

מוזיאון ווירטואלי כדרך הוראה (חלק ב)

בחלק הראשון הצגתי את המוזיאון הווירטואלי "סלוניקי שלי"  בהסבירי בתמצות את יתרונות השימוש בו (למידה קונסטרוקטיביסטית אינטגרטיבית תוך הפעלת התלמיד). מעבר לכך כמובן 

יתרון בולט הוא הנגשת ממצאים מכל העולם וביקור ווירטואלי בהם.

 שימוש במוזיאון וירטואלי והכנת כזה בכיתה בשיתוף הינה תורה שלמה, אך להבנתי (ואני רק בשלבי חקירה ראשוניים) השד לא נורא, והערך המוסף מדהים. ברגע שהתלמיד פעיל בהכנת המוזיאון, זוהי דרך חווייתית להבניית ידע תוך איסוף חומרים ומיונם, תמצות והצגה דיגיטלית (מיומנויות הכרחיות בעידן התפוצצות הידע). סלנט נותן גם קישור למאמר המנחה את שלבי ישוםוהפעלת המוזיאון הוירטואלי ""תערוכה ווירטואלית" כסוגה להפעלת תלמידים באינטרנט" כמו כן נותן קישורים לכלים מתוקשבים ליצירתו.

קבוצתי ואני בפתחנו את שתי יחידות הלימוד המתוקשבות (סמסטר שעבר והסמסטר) חיפשנו כלי להצגת מוצרי התלמידים - והפתרונות שמצאנו היו א. קבוצה בפייסבוק שם מועלים התוצרים באלבום התמונות או כפוסטים לפי נושאים, ב. אתר בוויקי ספייסס כדי לאפשר העלאת התוצרים. שמחתי לקרוא על הכלים החדשים, אין לי ספק שאתחיל להשתעשע עימם, ומי יודע בסמסטר הבא אולי אוכל גם ליישמם במסגרת הלימודים, מכל מקום ברור לי שאנצלם במסגרת עבודתי.

מוזיאון וירטואלי כדרך הוראה (חלק א')

כחלק מהיחשפותי לנושא הבלוגים, אני עוקבת אחרי מספר בלוגים, בינהם הבלוג של עמי סלנט (אגב - מאוד מומלץ). השבוע הוא פרסם בלוג בנושא מוזיאונים וירטואליים כדרך הוראה כשהציג את "סלוניקי שלי" - מוזיאון וירטואלי על קהילת סלוניקי שחיברה דר' עפרה קינן. להיכנס לאתר זוהי אכן חווית ביקור במוזאון,כיתוב מתומצת מלווה בתמונות וכל תמונה מלווה בהסבר שלה. מאוד מזכיר ביקור בבית התפוצות גם באתר חלוקה לשערים לפי התקופות ההיסטוריות והמעבר בינהם זורם ולוגי.

זו דרך הוראה קונסטרוקטיביסטית ולמידה חווייתית מלווה בהיבט ויזואלי מרכזי לצד אינפורמציה. אבל זה לא מספיק לדעתי, צריכה להיות הפעלת התלמיד לא רק בקריאה, מעבר בין התקופות השונות ודפדוף בתמונות - זה יותר ספר דיגיטלי משופר אבל לא תחליף להוראה המפעילה את התלמיד מעבר לרובד החוויתי. כפי שעולה מהמצגת של דר' Casal  זוהי למידה אינטגרטיבית, אין ספק שהיא מגרה ללמידה וחקירה, דבר המאתגר את התלמיד ומקדם אותו בתהליך הלמידה שלו. לפיו מוזיאון-ווירטואלי מזמן שיח עם יוצרו, ופעילות בה המבקר יכול ליצור בעצמו (כמו ניסוי ווירטואלי), וזה מה שהיה חסר לי באתר "סלוניקי".

מורה מקוון מיטבי – איזו ססמה

מזל שחדשות לבקרים ממציאים לנו ססמאות שכולם צריכים להתיישר לפיהם. עכשיו in  זה להכניס את הטכנולוגיה לשיעור כמעט ויהי מה. (דוגמא קטנה - ניתן לראות שקהילת ההורים לא מדברת בסיסמאות המשתנות לפי הסקר הצנוע שהביאו המציגות בשיעור הערכת טכנולוגיות ידע פנינה, חוה, רולי וענת).
בשיעור של דר' ליאת אייל ניסינו לחבר מחוון שבו המורה עושה רפלקציה לשיעור המקוון שהעביר כדי להיטיב את עבודתו. הרעיון הרי הוא לא חדש – מורה מן הסתם לומד מטעויות (כמו כל תלמיד) וכאשר הוא חש שאלמנט שהכניס לשיעור אינו מוצלח הוא בוודאי משנה אותו וההיפך כמובן גם נכון, אלמנט שעורר התלהבות, סקרנות ולמידה ישאר בשיעוריו העתידייים. אז מה שונה? כמעט כלום עכשיו הוא קיבל כותרת וצריך לשקוע בבירוקרטיה של ניירת ולמלא מחוון. אולי אני נאיבית אבל להבנתי כל שיעור מורה עושה זאת בלי הצורך לדווח, באופן טבעי כחלק מתהליך עבודתו, גם אם הוא לא שם לב שעשה את הרפלקציה הזו.

התרגיל חשוב כדי אכן לעורר את המחשבה ושימת הלב למה ואיך היה בשיעור. אבל עם כל הכבוד למורה  ידע המלקה עצמו – נשכח באיזה שהוא מקום התלמיד צרכיו והנאותיו (כן גם הנאותיו – כי אם לא הלמידה היא מטלה ולא באה מדחף פנימי וסקרנות וכך הלמידה היא הרבה פחות משמעותית!).
כן המודל השלישי (ראה מאמרו שלהרפז) מחסל בעדינות את מרכזיות התלמיד ומאדיר את המורה ואת קהילת הלומדים. אינני מזלזלת, בהחלט חשוב לחזק את המורה ולעורר בו מוטיבציה פתיחות ויצירתיות, מאוד חשובה השיתופיות בקהילת הלומדים אבל גם מאוד חשוב הפרט על גווניו, צרכיו, סקרנותו, יכולותיו, ואלו אל להם להיות בשוליים. השונות הבין אישית חייבת לקבל מענה – גם אם הנושא הוא לא מה שהכלל בקהילה הלומדת מתעסק בו. הרפז מגן על המודל בהסבירו שאין הוא פשרה בין שני המודלים הקודמים (תכנית לימודים במרכז וילד במרכז), ואני מסכימה עימו לחלוטין אלא שנדמה לי שהמודל לוקה בכך שהוא ממעיט ממרכזיותו של הילד. שכן אותו הילד הוא החוקר הוא זה שלומד ולא אנו אלו שנכתיב לו איך ומה – כן בוודאי נכוון ניתן גירויי למידה לכיוונים שנראים לנו משמעותיים, אך מצד שני נהייה קשובים ויתכן והילד צריך עכשיו משהו אחר, ורק כך יוכל בהמשך להתפנות לכיוון שאנו מוצאים לנכון לעניין אותו. כאשר נצא מנקודות העיניין שלו יש יותר סיכוי שילמד למידה משמעותית וירצה להמשיך וללמוד עוד ועוד (ולא רק כדי לקבל ציון טוב)

כן המורה חשוב ביותר, ויש להשקיע בו, ויש להעלות את דרישות הסף להתקבל למקצוע שעליו להיות יוקרתי, וכך גם הטכנולוגיה חשובה כשילוב בתהליך ההוראה אבל אל לנו לשכוח שלא בנו העיקר, אלא בלומד ואנו תפקידנו לשרתו בנאמנות, להיות גמישים צופים ורגישים כדי לאפשר לילד ללמוד. כך שהייתי משנה את הסיסמה למורה מקוון גמיש וקשוב  כצעד ראשון למיטביותו.

5 HTML – עוף מוזר בנוף הקורסים

בתחילה לא ידעתי איך ל"אכול" את הקורס 5 HTML תהיתי איזה שימוש יהיה לי בהוספת ידע זה למאגר העמוס של מוחי וכן הלאה. אמנם במקור נרשמתי ללימודי מחשבים כשעוד היה לגמרי בחיתוליו, אך מהר הבנתי שאין שם מספיק נשמה, והחיים הובילו אותי הלאה להוראה. והינה התחלנו ושוב חזרתי להתמוגג מהתכנות (וזו הגדרה בהחלט מוגזמת למה שאנחנו עושים), הרגשתי שבכיף אני רוצה לחקור עוד פקודות לנסות ולראות מה קורה, להפעיל הגיון ולגלות עד כמה הגיונית השפה. בכיתה רוב הסטודנטים לחוצים, חוששים ובעיקר היסטריים. לא ברור לי למה לחקור כלי חדש (למשל ווקי, פרזי וכו') לא מהווה חומה כמו כשמדובר ב-HTML. אין ספק שזהו משהו חדש שונה ואולי זו הסיבה לפחד מההתמודדות. צללתי להתנסות, מרגישה החמצה שאינני יכולה לחקור עוד מפאת חוסר הזמן.

ההתנסות הזו גרמה לי להגיע לשתי מסקנות כלליות (לא קשורות למטרת הלימוד הספציפי שגם לה אני מוצאת שימוש וחשיבות):

האחת - למה לא מלמדים בביה"ס הרבה לפני התיכון (לפחות מגיל החטיבה) קורס כזה. אני רואה את התלמידים פשוט נהנים ויוצרים וחוקרים. חקירה מסוג אחר אבל בהחלט חקירה. אין לי ספק שהמורים מבועתים כך שנושא כזה אפילו לא יעלה על דל השפתיים, אבל חייב להיכנס שינוי וכמה שיותר מהר. הבן שלי סיים לפני שלוש שנים מגמת מחשבים שבמסגרת בנה אתר (ב-java כי המורים לא הכירו עדיין משהו אחר) חברי כיתתו למעשה היו המורים והמורה אבדה עצות, גם הבוחנת לא עלתה בידיעותיה. ואני טוענת שאם התלמידים יכולים ללמוד בעצמם אז למה לא לאפשר להם זאת? האם הדבר נמנע רק מפאת פחדם של המורים? יתכן והדבר מתאים לחלק מהתלמידים אזי ניתן לעשות כשעורי בחירה, אבל חבל לפספס.

השנייה – חשבתי על מצב הכיתות ההטרוגניות. בקבוצה שלנו ההבדלים בולטים והמרצה מנסה כל הזמן ליישר קו, למכנה המשותף הנמוך ביותר. תמיד התנגדתי לשיטה זו במערכת החינוך ועכשיו אני חווה אותה. יש לתת מענה לכל רמה אי אפשר לבלום, כי בסופו של דבר עם כל הסקרנות שגרת החיים סוחפת. בכיתה כשלימדתי היו לי 4 תלמידים מחוננים (מתוך 27 תלמידים) אם הייתי בולמת אותם כדי ליישר קו הם היו בונים תסכולים, לעומת הפריחה היצירתית שהייתה להם. מדיווחי הוריהם כיום הם די נבולים במערכת, ורק העשרה מחוץ למסגרת הלימודים מצילה את הנאת הלמידה. וזה בלשון המעטה פשוט חבל. אני יודעת שיש תוכניות מצויינות (להבנתי החל מכיתה ה') אך הן לימודים נוספים ולא במסגרת השיעורים הרגילים, כך לפחות לטענת תלמידים שאינם רוצים להיות עוד שעות בביה"ס ולהכין יותר מטלות. לדעתי צריכה להיות מחשבה אחרת, במסגרת הלימוד של אותו המקצוע התאמה אישית לתלמידים לא כעוד דף עבודה כשמסיים את המטלות של כולם אלא במקום פשוט מטלות ברמה גבוהה יותר, מגרה מסקרנת ומובילה בגמישות משבתית להפעלת הדימיון והיצירתיות, לפתרון בעיות וכן הלאה. יתכן והתוכנית (מצויינות 2000) היא נפלאה – ממה שקראתי מטרותיה לקידום הפוטנציאל והרחבת האופקים בתחומים שאינם חלק מליבת הלימודים (כמו מדעי החלל) דרך היישום נשמעת לי מפספסת את המטרה.

כנס למצויינות בחינוך בו השתתפתי השנה התארח בביה"ס למדעים ואומניות שבירושלים שהוא ספינת הדגל למצויינות בחינוך – אך כאן מלקטים את התלמידים לפי קריטריונים ספציפיים כלומר יוצרים בועה אקדמית. נדמה לי שצריך לחיות בסביבה הכללית רק ניתוב הלמידה צריך להיעשות אחרת. גם בכנס עלו אופציות שונות כמו הקפצת כיתה, למידה עם קבוצות גיל אחרות מקצועות מסויימים וכו'. לי אישית נדמה כי התפיסה צריכ  להיות שונה – לימוד אישי לפי נושא עיניין התלמיד תוך פיתוח הכישורים הדומיננטיים שלו ומינופם. אבל הדבר דורש הוראה בדרך אחרת, מאפשרת, ללא שליטה ותוכנית לימודים קבועה ומוכתבת, ובוודאי ללא מבחנים סטנדרטיים. ושוב אני חוזרת אל החזון שלי ומקבלת חיזוקים שזו הדרך רק שאת המערכת חייבים לנער ליישום אמיתי של רעיונות נפלאים. 

להעשרה ממליצה על:

 אתר המצויינות בחינוך http://www.excellence.org.il/Index.asp?CategoryID=477

ועל אתר יותר (אתר לפיתוח מצויינות הכולל גם מודלים תיאורטיים) http://yoter.macam.ac.il/

לימודים מרחוק – יום מקוון

השבוע לא הגענו למכללה זהו יום למידה מרחוק. הזמן נוצל במלואו (ואף יותר) ללמידה – אך שלנו ולא בהרצאה פרונטאלית שזהו יתרון בפני עצמו. משימות לא חסרו שהרי זה טיבו והרעיון העומד מאחוריו. אך אנו (בנות קבוצתי ואני) בנינו את סדר היום על פי סדר העדיפויות שלנו בקידום הפרוייקטים המשותפים שלנו.

אחת המטלות הייתה ניתוח מאמר שמסקנתו "אין הבדל משמעותי". והמאמר שמצאנו* בת זוגתי ליביה ואני עסק בלמידה מרחוק, בניהול דיון ומענה בפורום. הוא התמקד בכמות עוזרי ההוראה המשיבה בפורום לצורך הלמידה היעילה ואחת מסקנותיו הייתה שאפשר להזדקק למיעוט צוות המשיב לשאלות. הדבר קצת לא הסתדר לי עם תסכול הקיים אצלי מחוסר משוב בפרק זמן סביר (לדעתי שלא יעלה על יומיים). אם בקורס המקוון שאנו עושים אצל דר' מילר אנו לא מקבלים משוב לתרגיל שענינו והוא הבסיס לתרגיל הבא אזי ישנה בעייה. ייתכן ויש עומס רב על המתרגל ואז דווקא אפשר לסתור את המאמר ולהוסיף עד סגל. אם קיימת בעייה במודל, ולא ניתן להעלות תוצרים צריכה לצאת על כך הודעה, או לפחות מענה במייל למי שפנה למרצה, שוב מענה בזמן סביר. מתסכל שסיימתי את העבודה ביום שני ועד שבת אין לי דרך להעלות אותה. שוב נקודה למחשבה, אולי איש צוות נוסף היה יכול לעזור?! (אלו שתי דוגמאות נקודתיות במקרים אחרים נעניתי במהירות ויעילות).

מכל מקום מספר מסקנות לגבי למידה מרחוק (מניסיוני בשני הימים המקוונים)

          1.ההוראות צריכות להיות ברורות ותואמות לדרך בה צריך להעלות את התוצר (כדי למנוע עבודה כפולה ומיותרת שאינה תורמת לקוגניציה או לפחות אני לא מצאתי לה צידוק פדגוגי ותגובה לא קיבלתי)

     2.  דווקא ביום מקוון הצוות המשיב צריך להיות בעמדת הזנק – להשיב עד כמה שאפשר במהירות, ולבדוק תקלות.

      3. ישנה יעילות למידה מובהקת לעומת הישיבה בכיתה. המענה החברתי הצטמצם לקבוצת הלמידה, והתוצרים היו רבים (דבר שלא קורה בכיתה)

      4. ריבוי משימות ליום אחד מעבר לפרופורציית השעות הנלמדות באותו היום (התבטא בעיקר בסמסטר הראשון, שכן הפעם המשימות הן מתמשכות)

      5. הישיבה בתנאים נוחים, בייתיים, קביעת הלו"ז ותכני הלימוד הינם יתרון בולט.

אני יכולה להעיד על עצמי שימים מקוונים הם ברוכים בהתחשב במסקנות הנ"ל.

*                 *Chih-Kai, C., Gwo-Dong C., Ching-Kun, H. (2011). PROVIDING ADEQUATE INTERACTIONS IN ONLINE DISCUSSION
                 FORUMS USING FEW TEACHING ASSISTANTS. TOJET: The Turkish Online Journal of Educational Technology –
         *u                  July 2011, volume 10 Issue 3  Retrieved  July, 28 2012.    http://www.eric.ed.gov/PDFS/EJ944965.pdf