מורה או סוהר?

בשעור האחרון עלתה שאילתה בדבר תוכנת השליטה בכיתה, שלא ניתנה לה במה לדיון. אני אישית הייתי נסערת מעצם המחשבה על הבגידה באמון של התלמיד והחדירה לפרטיות בשם האידיאולוגיה, על הקלות בה הפדגוגים חוזרים אחורה בזמן ומנצלים את הטכנולוגיה לפי אותה תפיסה ישנה של המורה הכל יכול, המורה היודע כל, המורה השולט.

אני חייבת לציין שלא הכרתי את הנושא, הופתעתי והזדעזעתי כאחת מעצם הרעיון, וחיפשתי מאמרים, עוד פרטים שיתנו נימוק שיתפס בעיניי כהגיוני או לחילופין תמיכה לתחושת הבטן החזקה שלי של חציית גבולות אדומים. זה לא היה קל, כל הזמן הגעתי לפרסומים של החברות הממציאות והמשווקות את תכנת "האח הגדול" לבתי הספר, והם כמובן היללו ושיבחו אותה. מעט מאמרים דליתי שהתייחסו בעקיפין לנושא, למעשה התייחסו יותר לאידיאולוגיה מאחוריה עומדים המחנכים.

לא אגיד שאין יתרונות לתוכנה כמו מענה לכל תלמיד ותלמיד, גילוי קושי אצל תלמיד והכוונה שתקדם למידה ואפילו חסימת אתרים מסויימים וכן הלאה. אך להבנתי מהדיון הקצר שנערך לא כך רואים במערכת את תפקיד התוכנה אלא כשמה כן היא שליטה בכיתה (להבדיל מניהול כיתה), למשל האופציה של החשכת מסכים האין זו אלימות?! ולאילו ערכים אנו מחנכים הלא הם הפוכים לכך?.

דנמרק הייתה בין החלוצים בשימוש בתוכנה זו בביה"ס תיכוניים, ולפי מחבר המאמר מר Pelle Neroth הם המורים מרוצים מהשליטה הניתנת להם לדעת בזמן אמת מי עוסק בלמידה ומי לא. כמו כן התוצאות הלימודיות גדלו כתוצאה מכך שתלמידים לא היו מוסחים. וכך מסקנתו שבנסיבות אלו הפרטיות חשובה פחות (המאמר המלא http://goo.gl/RRLY6). קשה לי להסכים עימו. האם התוצאות השתפרו מסיבות אלו או מכיוון שהשינוי למעבר למחשבים כבר היה מבוסס יותר? והאם נכון לרמוס ערכים תמורת הישגים? לי ברור שלא.

כל תלמיד לומד בדרך שלו, ואם הוא צריך אתנחתא והוא משחק האם זהו סוף העולם? ואולי דווקא החופש הזה ידרבן אותו ללמידה, יוריד ממנו את הלחץ? אולי דווקא כך מתבשלים במוחו הרעיונות? ברגע שהמורה משתמש בתוכנה זו כשוט, כשוטר מה המסר לתלמיד? האם הילד יכול להרגיש בטוח? האם הוא יכול ללמוד באופן עצמאי ויצירתי? לדעתי ממש לא. החסם הזה יוצר אנטי, מדכא את הרצון ללמידה ויוצר מאבק כוחות מיותר. האם יש לי כמורה את הזכות לחייב את הילד לחשוב בדרך מסויימת, לשלוט על ההקשרים שהוא עושה במוח? והאם זה נכון בכלל. שוב דעתי ברורה, אני יוצאת מנקודת הנחה שלילד מיסודו יצר למידה וברגע שנושא יעניין אותו הוא יסחף וילמד. לכל אחד יש את הדרך הייחודית שלו, ועלי לכבד אותה, ולא לזלזל בו כשליחת כוח ההיררכיה.

השימוש במחשבים צריך להיות נבון, הם נועדו ללמידה עצמאית, חוויתית, מפרה ויצירתית וכל אלו אינם יכולים להתקיים כאשר ישנו איום מתמיד המרחף מעל הראש. גם התלמיד החרוץ (לא זה ש"מנצל הזדמנויות לא ללמוד") לומד ללא חדווה במצב כזה פוגעני. אני חוזרת לשיעור של מדעי החינוך בו למדנו על "למידה מבוססת מוח", הלחץ השלילי שנוצר בין השאר מהרגשה של איום, סכנה, פגיעה בתחושת הערך העצמי וכו' למעשה אינו מפנה את הילד ללמידה, כי המוח שלו עסוק במטרה להוציא אותו מהמצוקה וכך מנטרל את מיומנות החשיבה הגבוהה. במקום שאכן ניתן יהיה לנצל את התכנה המדוברת ככלי הנותן מענה מיידי כמעט לתלמידים, ככלי שגם הביישנים יכולים להיראות, במקום אלו ההתייחסות היא אל המגמה ל"תפוס את התלמיד על חם" מתחמק מלימוד, גולש באתרים אסורים, משחק, מצ'וטט וכו'. למה המורה מרגיש כל כך מאויים ומפוחד שהוא חייב את בטחון השליטה? והאם למעשה באותו הניתוח של הלחץ השלילי למעשה זוהי הדרך של המורה לאפשר לו לתפקד, שהמוח שלו יוכל להיות פנוי מתחושת איבוד השליטה.

כאן היגענו לדילמה אמיתית כדי שהמורה יתפקד הוא חייב לפעול כסוהר בבית כלא, דבר המכניס את הילד ללחץ שלילי שאינו מאפשר לו ללמוד. וכאן ברור שחייבת להיות הכנה למורה שתוציא אותו מהשבלונה, שתאפשר לו לשחרר. ללא הכנת המורה להבנתי לא יפסק מעגל קסמים זה. המורה צריך לקבל את השינוי בסטטוס, להבין מהי הנחייה (להבדיל מהנחתה), להבין שממשהו מסויים כל ילד ילמד משהו אחר בהתאם לכיוון שמתאים לו, לקבל שיכולים להגיע לתוצאות שהמורה כלל לא חשב עליהם, להכיר ביחודיות של כל ילד ולאפשר לו לחקור בדרכו. אם החומר יהיה מעניין, והילד ירגיש שאכן מאמינים בו, והוא יעמוד במסגרת הלו"ז שצריך להיות מוגדר מראש (ויכול להתגמש בהתאם לצרכי הלמידה האישית), המורה צריך להכיר שהדרך בה פועל הילד היא זו המתאימה לו גם אם היא כוללת הפסקות וקשקשת.

זו לא אוטופיה, זה אפשרי, זהו שינוי מהותי תפיסתי שחייב להיעשות ויפה שעה אחת קודם.