במהלך
עבודתי בבלוג שוטטתי לחיפוש בלוגים בנושא מונטסורי הקרוב לליבי. חיפשתי בלוגים של
אנשים העוסקים בתחום מורים או פילוסופים במדעי החינוך. אחד הבלוגים שאני עוקבת
אחריו הוא בלוג של גננת שבין השאר מעלה תהיות או אמירות בדבר הפדגוגיה ויישומה, התיאורייה
והמעשה. (
היום מצאתי בכתביה סרטון של TEDהמדבר על פסיכולוגיה חיובית והדרך בה המוח מגיב
לשמחה והנאה מפי המרצה דר' שון אקור (פסיכולוג בוגר הווארד ומרצה שם). מלבד היות הסרטון שוטף ומצחיק
הוא מכיל נקודות מרכזיות* שצריכות לעמוד לנגד עיננו כמחנכים – התובנה שהאושר
הוא שגורם להצלחה ולא ההיפך. ההבנה שהנורמה (שזהו למעשה ממוצע סטטיסטי) אינה
הקו המנחה ואין חריגות מהנורמה אלא כל פרט צריך שיביע את ייחודיותו ואין להכפיפו
לנורמה (הגישה הבינאישית לעומת האוניברסליות). המטרה צריכה להיות לא קירוב "החריג"
לנורמה אלא העלאתה, כלומר בכך שנלמד מכל אחד ואחד את מומחיותו בעצם נעלה את הממוצע (= נורמה למעשה מיותרת). המיקוד צריך להיות בפרט - בפוטנציאל שלו, יעילותו,
יצירתיותו ואושרו. הדרך שבה המוח מעבד את הנתונים סביבו, חווה את העולם משפיעה
על "מדד האושר" כאשר רוב המידע מסביב הוא אסונות המוח מכיל מידע שלילי שמנחה את התחושות לכיוון זה, אך אם נשנה את ההסתכלות (נציג את החיוב ולא השלילה) ונהייה אופטימיים ההסתכלות החיובית הזו תביא לעליה ביכולת הלמידה, ביצירתיות וברמת
האנרגיה.
להלן הסרטון (אורכו
כ- 12:30 דקות).
האם במערכת
החינוך אנו שמים את אושר התלמידים כפרמטר (שלא לשאול כפרמטר מרכזי)? כששואלים הורים
מה ציפיותיהם ממערכת החינוך הם מדברים על הישגים לימודיים, שהילד יאותגר, ילמד עוד
ומהר וכן הלאה האם הם מדברים על אושרו? שלא ישתמע מדבריי שאינני חושבת כי הורים
אינם מעוניינים באושר ילדיהם, אלא פשוט האושר אינו משתלב עם הלמידה בתפיסתם. דומני
שישנו פער מחשבתי - וחינוך / לימוד אינו מתקשר תודעתית עם אושר. למה? לדעתי, במצב
בו גם המערכת וגם ההורים דואגים לתחרותיות הישגית "כדי שהילד יצליח בחיים"
הם נוטשים את האושר וההנאה הרחק משם, וכך בעצם מחבלים במטרה זו שלהם.
*נקודות מרכזיות באינטרפטציה שלי מהסרטון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה