בלוג כמקור לעבודה אקדמית היתכן?

מחקר פעולה – עבודה של אנשים מהשטח, השמעת קולם, מה טוב מכך? הרי תמיד היו תלונות כנגד החוקרים היושבים במגדל השן ומנותקים מהמציאות, אך על פיהם יישק דבר. והינה קם הפתרון, כל מורה בחלקת אלוהים הקטנה שלו יכול להפעיל שינוי, רעיון פרויקט ולבחון אותו תוך כדי מהלך העשייה. מה שחשוב גם שישים לב ויתעד את העשיה, ההשפעה וכן הלאה. עד כאן נפלא. והרי אנו בכיתותנו לא פעם עשינו זאת רק שהתיעוד לא משהו... העשיה הייתה מתוך קריאת המציאות והיענות לה ולא מתוך מטרה מחקרית. וכמובן גם לא לוותה בהעמקה של סקירה ספרותית, ואולי כאן טמון ההבדל. אני חושבת על פרויקטים נפלאים שעשיתי בכיתה, כאשר פילוסופית מונטסורי מנחה אותי לא בבלעדיות, אבל בעצם האפשור, הבחירה והגמישות. לא הייתי זקוקה לסקירת ספרות, פשוט נעניתי לצרכים שבאו מתלמידיי, מהנושאים שעיניינו אותם וזרמתי איתם אל ארץ לא נודעת. בשנה שלאחר מכן לא היה ניתן לשחזר את אותה הפעילות, כי התלמידים אחרים ומכאן שהצרכים אחרים, אבל הרעיון והמסגרת של היצירה הפתוחה נשאר. בכיתה אחת עבדנו בבוץ ויצרנו איזורים גיאוגרפיים שלמים, שיימנו אותם ובחנו כיצד זורמים המים ממקום למקום וכן הלאה, לעומת זאת כיתה אחרת לקחה נושא דומה לכיוון דרמתי יותר ויצרה הצגות ובהן התמודדו הדמויות עם הקשיים הגיאוגרפיים של מקום מגוריהם (מפרץ, הרים, גשר יבשה וכן הלאה). והינה שוב צפה ועולה החשיבות של זווית ראיה אחרת, ולילדים יש את זה ואנו יכולים ללמוד מהם הרבה. האם זה היה מחקר פעולה – ממש לא זוהי העבודה השוטפת. האם ניתן ללמוד מכך? בוודאי, כל מורה יכול לבחון אפשרות של הפעלות כאלו ואחרות, כל מורה יכול לאמץ גישות הוראה שאינן מקובלות במיוחד אם רק ירצה. האם שווה פרסום ותיעוד? ללא ספק (אלא שזה היה הדבר האחרון שחשבתי עליו תוך כדי עשייה, ורק בדיעבד אני מבינה את גודל הפרויקט, ועד כמה הוא יוצא דופן). האם על סמך זה ניתן לכתוב עבודה אקדמית? כאן יש לי בעיה, ובעיה גדולה. כדי שיהיה ניתן להכליל על אוכלוסיה רחבה, לא מספיק אי חדשנות אחד. צריך לבחון מספר שינויים שנעשים באופן שוטף, לא מתוך כוונה להשתתף בניסוי (כלומר שזה לא מה שינחה את מוביל המהלך). כל ניסיון תורם, אך הוא נקודתי ואסור לשכוח זאת, וכך צריך גם לבחון אותו. בלוג בהחלט יכול ל"הצית את הדמיון", להיות מניע ללמידה וחקירה, להעלות שאלות ותהיות שיכולים להוביל לעשייה. דר' אייל הציגה בלוג כאחד המקורות בעבודה אקדמית, ומיותר לציין שהקפיצה אצלי אש להבה. תהא הכותבת מומחית ככל שתהא היא עדיין מתארת מניסיונה, ועם כל הכבוד זהו רק ניסיון ספציפי. ברגע שיאספו ראיות נוספות אפשר לרכזן כנושא כאופציה למחקר, אבל להסתמך על הגיגיהם של אנשים בתור אסמכתא נראה לי פסול מיסודו. שוב אינני אומרת שלא עולים רעיונות מדהימים בבלוגים, שניתן ללמוד מהם וליישמם אבל מכאן ועד להיותם אורים ותומים יש גבול רחב ביותר. 
מכיוון שזהו הפוסט הלימודי האחרון אני נוטלת לעצמי את החירות ומצרפת תמונה מדהימה - קצת להמחיש מהי זווית ראיה אחרת 

הרים? אי? השתקפות? או פשוט יצירה מופלאה של הטבע בתצורת כינור

גלובליזציה וחינוך - האם עוצרים וחושבים לרגע?

הכרנו את הגלובליזציה כמעט בכל קורס במהלך התואר, כל פעם מהזווית הרלוונטית אך ללא התעלמות מהתמונה הכללית. ועכשיו לעשות עבודת סיכום בנושא, הרי זה מרגיש שאין עוד מה להוסיף. ובכן לא כך הדבר. בת זוגתי לעבודה ואני בוחנות תחום מצומצם של השפעת הגלובליזציה על ההשכלה הגבוהה, וראה זה פלא כמות המידע החדש לו אנו נחשפות בהחלט מפתיע. בדרך כלל ההסכלות של השפעת הגלובליזציה על החינוך נבחנה לפי הגילאים, והרפורמות החלו כמו בארצנו בביה"ס היסודי. צריך לעמוד בסטנדרטים האירופאים, צריך להכניס תקשוב, להכניס חשיבה מסדר גבוה לפתח את המורה וכן הלאה. בהשכלה הגבוהה נראה כי כמעט ולא נוגעים, השיעורים ממשיכים להיות פרונטאליים והמבחנים הם בדרך כלל המדד להצלחה. אך מסתבר שמתחוללת מהפיכה שקטה בנושא – המסגרת הנוקשה נשארת אך תכניה משתנים שם יש גמישות, ניתן לראות שיתוף רב יותר בין אוניברסיטאות, חילוף מרצים, חילופי סטודנטים קורסים מקוונים וכן הלאה. מסתבר שהתהליך מכוון, יש תוכניות אין הדבר קורה במקרה, תהליך בולוניה למשל (החלטות אירופאיות בדבר סטנדרטיזציה בתארים באקרדיטציה בתכנים וכן הלאה המוקצב בלוח זמנים, מניע ארצות רבות לשנות את ההליכים הנוקשים המוכרים (בחלק מהאוניברסיטאות מאות שנים), ולהגיע לשיתוף פעולה מחקרי תוך שינוי אופן המחקר, והוראתי על בסיס מומחיות, בזכות הטכנולוגיה המקצרת מרחקים ומאפשרת לימוד מקוון, שיכול להיות סינכרוני גם כקורס עולמי.

מצד שני הגלובליזציה כתהליך ניאו ליברלי מעודדת את כוחות השוק החופשי וכך מגבירה את התחרותיות. תחרותיות להבנתי מפריעה לשיתוף פעולה, אם כל מוסד אקדמי רוצה להיות הטוב ביותר, להשיג את הסטודנטים האיכותיים ביותר, להעסיק את המרצים הטובים ביותר כיצד הוא יחלוק את הידע, המחקר וההוראה עם מוסדות אחרים המתחרים בו? בכל המאמרים שנתקלנו בהם במהלך כתיבת העבודה הדבר מוצג כעובדה ברורה, גם תחרותיות וגם שיתוף ללא ניסיון ליישב את הסתירה לכאורה. נראה לי שהכוחות שגורמים לשניים לשכון בכפיפה אחת הם שוב גורמי השוק הכלכלי, תאגידים פרטיים המממנים את המחקר למשל אך מעוניינים שיעסקו בו המומחים ביותר וכך מאלצים את האוניברסיטאות לשתף פעולה. אך האם זו תמורה נכונה? האם אינטרסים של גורמים אלו או אחרים צריכים לנתב את תכניה של ההשכלה הגבוהה ואופן התנהלותה? ומה קורה במדינות חלשות, שם אין לאינטרסנטים רצון להשקיע, האם נידונו הם לכלייה? האם רק בעלי ממון יוכלו להרשות לעצמם ללמוד? נקודה די מדאיגה לדעתי. האם ילדי המממנים יתקבלו ויקודמו במערכות הנשלטות ע"י בעלי ההון וכך תפגע איכות הסטודנטים למשל?

אלו חלק מהתהיות שעולות לי תוך ההתעמקות קצת יותר בנושא, ואני חייבת לציין שיש לי תחושה לא שלמה עם התהליך. מצד אחד הוא תהליך מבורך שאמור לקדם ולשפר את איכות ההוראה המחקר ובוגרי המערכת להשכלה גבוהה, מצד שני נכנסים שיקולים זרים אשר מערערים על טוהר האובייקטיביות בנושאים אלו, וישנה התנגשות מסויימת אשר מובילה לתחום איחוד מצומצם יותר. נדמה לי שהקו המנחה הוא מן הסחפות "אם לא נצטרף לתהליך אנו משולים ללא קיימים" שזוהי מעין התנהלות עדרית ואינני בטוחה שנעשית מחשבה עמוקה על כל ההשלכות שכן כדור השלג מתגלגל ואיננו רוצים להיות אילו שיעצרו אותו. כלומר יוצאים מנקודת הנחה שהשפעת הגלובליזציה על ההשכלה הגבוהה היא מבורכת ועוסקים באיך לקדמה ללא מחשבה ביקורתית דיה האמנם יש לקדמה בכל המישורים או שצריך לבחון לעומק כיצד משתלבים בתהליך באופן שלא יפגע במטרה הראשית של ההשכלה הגבוהה והיא מחקר וקידום הידע האנושי.