הכנס הבינלאומי למצויינות בחינוך ICIE

השבוע השתתפנו (קבוצת הלמידה שלי המכונה "השקדיות") בכנס הבינלאומי למצויינות בחינוך שנערך השנה בירושלים (ICIE – The International CENTRE FOR innovation in Education). לי זו הייתה הפעם הראשונה בה השתתפתי בכנס חינוכי והצגתי בפנלים המקבילים. חוויה מאלפת ומעשירה. היתרון בפנלים המקבילים (כלומר קבוצות דיון / פרזנטציה הפועלות במקביל באותם זמנים בנושאים שונים) שישנן קבוצות קטנות ומעבירים פרזנטציה יותר אינטימית אבל זהו גם החיסרון, קהל השומעים מצומצם. ועם זאת הייתה התעניינות והתלהבות. היחידה הבינתחומית שהצגנו (בנושא ראייה ועיוורון שפותחה במסגרת הקורס טכנולוגיות תקשוב ולמידה סמסטר שעבר) הייתה מתקדמת בפער משמעותי מכל מה שהוצג בפנל שלנו בנושא e-Learning. בכל ההצגות והפרזנטציות שנכחנו בהן ישראל הייתה מובילה בתוכניות פורצות דרך. לעומת טיוואן למשל שהציגה מחקרים כאשר שיא החידוש הוא עבודה בקבוצות תוך שימוש במחשב ותוכנה המייצגת חזותית הקשרים בין נתונים. אינני מזלזלת במחקר זה רק שהפוטנציאל בשימוש בתקשוב הוא הרבה מעבר לכך. בתוכניות שהציגו גופים / מורים ישראלים הייתה חשיבה אחרת, העזה ואתגור התלמיד למשל רשת עמל (במסגרת עמלנט) מאתגרים בדרך תחרותית קבוצות שונות מבתי ספר ברשת בשאלות שגורמות להם לחקור ולהתמודד עצמאית עם חומרים חדשים לחלוטין וכל זאת בלמידה ברשת חברתית פנימית של עמל, למידה פעילה וחווייתית  שגם ערכים מועברים בה (כמו תרומה לקהילה) 

(אציין כי הכנס לא עסק ספציפית בתקשוב אלא במצויינות אך אנו בחרנו ללכת לפרזנטציות בפנלים שעסקו בתקשוב).
 בקורס של דר' חגית מישר-טל קיבלנו מאמר בו מתואר מחקר בינלאומי משנת 2006 (http://goo.gl/I1kE7) העורך השוואה בין מורים המלמדים מתמטיקה ומדעים בעולם ודרכי ההוראה שלהם במישור התקשוב. המורים הישראלים (כיתות ח') נמצאו כמטמיעי תקשוב ברמה נמוכה ואף חריגה בהשוואה לעמיתיהם בעולם. ומאלו המשתמשים בתקשוב רובם (70%!!) משתמשים בו בדרך הוראה מסורתית. בהתאם למה שנחשפתי בכנס (וזהו כמובן לא מדגם מייצג) דומני שהמצב כיום השתנה. ישנה יותר חדשנות וישנו שיתוף רב שמוביל להוראה מתוקשבת יותר מתקדמת. ואם אכן כך הדבר הרי ניתן לדבר על מגמת שיפור בהוראה המתוקשבת בישראל. אינני מדברת איזה מחיר הדבר גובה מהמורים אלא אני עוסקת ברמת יישום הולכת וגדלה של נושא התקשוב. זהו שינוי מהפכני, שאינו יכול להיות איטי ודומני כי אלו הניצוצות לתחילת שינוי מתגלגל ודינמי. בדרך כלל אינני אופטימית במיוחד מתהליכים במערכת החינוך, ואינני חוסכת בביקורת אך הפעם, אני רואה שביב אור בקצה המנהרה. המורים המתועלים לתקשוב יצירתיים ויוזמים, ובאמת מהווים סוכני שינוי. ישר כוחם, אין ספק שהדבר לא קל בתנאים בהם הם עובדים ובלחצים מהמערכת. תקוותי כי גם המורים הנרתעים יסחפו ברוח החדשנית וישפרו אותה. במחקר הבא אין בליבי ספק שישראל לא תהיה בפער כה רב ממדינות העולם.