דיון לימודי באמצעות הפייסבוק ותפקיד ה- like בו

עברנו חוויה בקורס היבטים גלובליים של דיון לימודי עינייני באמצעות הרשת החברתית – פייסבוק. ניתנו לנו 3 מאמרים בנושא תכנית התקשוב הלאומית, וכל אחד העלה את תובנותיו מאחד מהם כמו גם הגיב לפוסטים של העמיתים ללמידה.

לי אישית היה קשה להתנהל בדיון, קראתי את הפוסטים ואת התגובות, וכשרציתי להגיב לחלק מהתגובות הייתי צריכה לציין למי הגבתי כדי שתהייה השתיכות לאותה הנקודה. לא הצלחתי למצוא את התגובה שענו לי כי מיקום הפוסט משתנה בהתאם לפעילות התגובות וה- like שמקבל. אני שזוכרת חזותית מיקום ההודעה, ולא מצאתי ידיים ורגליים בניסיונות ההתמצאות שלי בין הפוסטים השונים, וכך גם פיספסתי פוסטים מעניינים. הדיון לדעתי היה שטחי יחסית ברובו שכן היו תגובות אבל מעט מאוד תגובות נגד כלומר הדיון לא עלה שלב נוסף. הצורך בפוסט קצר ותמציתי כדי שיקראו את דבריך גם הוא היה קשה לי, בהיותי אדם המכביר במילים ודיוקן. זהו נושא המלווה אותי מאז שקעתי בעולם הדיגיטלי המהיר והמתומצת (אין ספק שיש לי עוד דרך ארוכה להתמודדות עם הרגלי כתיבה חדשים)

הנושא שהצית אותי בזמן שניתחנו בכיתה את דרך הדיון היה ההתייחסות ל-like כתגובה. אותי הנושא קומם ממש. האם זהו דיון עינייני? מה הפירוש להגיד "אהבתי"?, האם כך מפתחים נושא? האין זו דרך אלגנטית להגיד למעשה ש"אין לי צורך לחשוב, עשית זאת במקומי תודה רבה לך"? איפה החשיבה הביקורתית? גם כשמסכימים יש להביא טיעונים המחזקים וה-like פשוט מוציא מהרצינות, ההתפתחות והעומק של הדיון. יתרה מכך אין ספק שהשימוש בו נעשה גם באופן מניפולטיבי (להראות למורה נוכחות בדיון מבלי בעצם להשתתף בו ולתרום לו).

ונקודה נוספת – האם תרבות ה- like, המקטלגת בין השאר את סולם המקובלות החברתית צריכה לחדור גם לתחום הדיון הלימודי? האם זילות זו לא מפספסת תגובות שיכלו לקדם את הדיון אך נאמרו ע"י תלמיד שקט, שאינו פעיל באופן טבעי בדיון רגיל וגם כאן קולו נשאר כמו שקוף? וזוהי דווקא הפלטפורמה שהייתה יכולה לאפשר לו לפרוח, או דווקא יעלם קולו של התלמיד הפרובוקטיבי, שעם דעותיו צריך להתעמת, במקום פשוט ללחוץ על כפתור להסכמה של העמיתים הפופולאריים חברתית.

דומני כי דעתי בנושא ברורה – כאשר אין אפשרות לשימוש בכפתור ה- like, דיון לימודי יכול להגיע לעומק יותר תוך נימוקים והסברים ותגובות לתגובות וכן הלאה. אינני פוסלת את הרשת החברתית כפלטפורמה לימודית כלל ועיקר אך דומני שיש להקפיד על כללי דיון יותר סגורים הדורשים נימוק ופיתוח רעיוני. 

הילד - הוא שסולל את הדרך

קורס הערכת טכנולוגיות מידע מעורר אצלי לא פעם התנגדויות. ישנה הדגשה לדרך חדשה, המתנגדת לנעשה במשרד החינוך, ישנו אימוץ (לפחות מילולי) של הגישה הקונסטרוקטיביסטית אך באותה נשימה ישנה ההליכה בתלם, לפי כללים ברורים בדרך המתווה סטנדרטיזציה ואינה משיקה לרעיון מהפכני. נדמה לי שאני מדברת בשפה שונה מזו שמתבטאים בכיתה, וכך אני יוצאת לא מובנת ותלושה מהמציאות. אנסה לתרגם את דבריי בשיעור כאן. כאשר דיברנו על עבודת חקר היינו צריכים לעמוד בכללים מאוד ברורים (הגדרת הנושא, שאלת החקר, השערה וכו') ואלו סותרים לעיתים את היכולת ליצירתיות. איך מגיעים לנושא? איך מגדירים את השאלה? איך עושים זאת על נושאים שאינם בהישג יד לתצפית חיה. היה לי דיון עם המורה שממנו עלה שלא ניתן לחקור נושא כמו הר געש כי התלמיד לא יכול לראות בפועל את הר הגעש. האמנם? האם לאחר צפייה בסרטון המראה התפרצות הר געש, זרימת לבה, אפר געשי וכן הלאה האם הדבר לא מעורר את התלמיד ללמידה? לחקור את הנושא? מבחינתי חקירה הינה למידה פעילה מתוך הנעה פנימית– וזה בדיוק מה שקורה לתלמיד שמופעל מהצפייה, הוא יכול להגיע למחוזות שהמורה כלל לא חשב עליהם, האם הדבר רע? לדעתי ממש לא רע אבל זהו הסבר חלקי למה עובדים במערכת לפי חוקים ותבניות - הרי המורה צריך את השליטה על התכנים, וחבל. איך ממשיכים להנחות אותו זו השאלה לאן יתקדם. אבל ברגע שאמרתי שאלה בעקבות הסרטון קיבלתי הסבר חד משמעי שזו לא חקירה אלא שאלה מובילה לשינון ידע או מקסימום יישום. מדוע? מהי שאלה מנחה? מבחינתי לבחון מה מעניין את התלמיד ממה שראה, מה מסקרן אותו – זו שאלה מנחה בעקבות הצפייה. המטרה שלי להצית את הדמיון של הילד ומשם הוא סולל את דרכו. כל תלמיד יכול לבחון את הנושא מהזווית שלו (מהי לבה ואיך ולמה נוצרת? או כיוון אחר לגמרי למה נסגרו שדות התעופה באירופה בעקבות התפרצות הר הגעש על הר מושלג?). ודאי שממשיכה ההנחייה, הניתוב לאיסוף חומר וסינונו, לתכנון ניסוי או אמצעי המחשה, אבל הכל מהנקודות אותם הביא הילד ולא המורה. חשיבה מדעית וחקרנית יכולה להיעשות במגוון נושאים אך הילד הוא המתווה את הדרך, זהו המענה לשונות זהו תהליך האינדיווידואציה.

ואם ארחיק לכת קצת לתורתו של יונג אוסיף שהדרך בה בוחר האדם והסטיות שהוא פונה ממנה הן הן המפתח להתפתחותו, וכך כשיחזור למסלול שבו בחר יגיע עם תובנות חדשות (=התפתחות)(פרי, 2003). תיקוותי שרבים המורים שרואים בהתפתחות  מפתח לחיים עבור התלמיד, ומרגישים את הכבוד שנפל בחלקם ללוות אותו בדרך שיצר, לתת לו לפרוש כנפיים ולגלות את הנסתר.

"הסטייה מהדרך היא המאפשרת להתפתח, להשתנות וליצור משהו חדש" (פרי, 2003, ע' 94)

פרי, ר. (2003). מעשה ביצירה: תהליך היצירה, מיתוסים ואגדות. בן שמן: מודן. 
תמונה: http://goo.gl/VnUj2

הכנס הבינלאומי למצויינות בחינוך ICIE

השבוע השתתפנו (קבוצת הלמידה שלי המכונה "השקדיות") בכנס הבינלאומי למצויינות בחינוך שנערך השנה בירושלים (ICIE – The International CENTRE FOR innovation in Education). לי זו הייתה הפעם הראשונה בה השתתפתי בכנס חינוכי והצגתי בפנלים המקבילים. חוויה מאלפת ומעשירה. היתרון בפנלים המקבילים (כלומר קבוצות דיון / פרזנטציה הפועלות במקביל באותם זמנים בנושאים שונים) שישנן קבוצות קטנות ומעבירים פרזנטציה יותר אינטימית אבל זהו גם החיסרון, קהל השומעים מצומצם. ועם זאת הייתה התעניינות והתלהבות. היחידה הבינתחומית שהצגנו (בנושא ראייה ועיוורון שפותחה במסגרת הקורס טכנולוגיות תקשוב ולמידה סמסטר שעבר) הייתה מתקדמת בפער משמעותי מכל מה שהוצג בפנל שלנו בנושא e-Learning. בכל ההצגות והפרזנטציות שנכחנו בהן ישראל הייתה מובילה בתוכניות פורצות דרך. לעומת טיוואן למשל שהציגה מחקרים כאשר שיא החידוש הוא עבודה בקבוצות תוך שימוש במחשב ותוכנה המייצגת חזותית הקשרים בין נתונים. אינני מזלזלת במחקר זה רק שהפוטנציאל בשימוש בתקשוב הוא הרבה מעבר לכך. בתוכניות שהציגו גופים / מורים ישראלים הייתה חשיבה אחרת, העזה ואתגור התלמיד למשל רשת עמל (במסגרת עמלנט) מאתגרים בדרך תחרותית קבוצות שונות מבתי ספר ברשת בשאלות שגורמות להם לחקור ולהתמודד עצמאית עם חומרים חדשים לחלוטין וכל זאת בלמידה ברשת חברתית פנימית של עמל, למידה פעילה וחווייתית  שגם ערכים מועברים בה (כמו תרומה לקהילה) 

(אציין כי הכנס לא עסק ספציפית בתקשוב אלא במצויינות אך אנו בחרנו ללכת לפרזנטציות בפנלים שעסקו בתקשוב).
 בקורס של דר' חגית מישר-טל קיבלנו מאמר בו מתואר מחקר בינלאומי משנת 2006 (http://goo.gl/I1kE7) העורך השוואה בין מורים המלמדים מתמטיקה ומדעים בעולם ודרכי ההוראה שלהם במישור התקשוב. המורים הישראלים (כיתות ח') נמצאו כמטמיעי תקשוב ברמה נמוכה ואף חריגה בהשוואה לעמיתיהם בעולם. ומאלו המשתמשים בתקשוב רובם (70%!!) משתמשים בו בדרך הוראה מסורתית. בהתאם למה שנחשפתי בכנס (וזהו כמובן לא מדגם מייצג) דומני שהמצב כיום השתנה. ישנה יותר חדשנות וישנו שיתוף רב שמוביל להוראה מתוקשבת יותר מתקדמת. ואם אכן כך הדבר הרי ניתן לדבר על מגמת שיפור בהוראה המתוקשבת בישראל. אינני מדברת איזה מחיר הדבר גובה מהמורים אלא אני עוסקת ברמת יישום הולכת וגדלה של נושא התקשוב. זהו שינוי מהפכני, שאינו יכול להיות איטי ודומני כי אלו הניצוצות לתחילת שינוי מתגלגל ודינמי. בדרך כלל אינני אופטימית במיוחד מתהליכים במערכת החינוך, ואינני חוסכת בביקורת אך הפעם, אני רואה שביב אור בקצה המנהרה. המורים המתועלים לתקשוב יצירתיים ויוזמים, ובאמת מהווים סוכני שינוי. ישר כוחם, אין ספק שהדבר לא קל בתנאים בהם הם עובדים ובלחצים מהמערכת. תקוותי כי גם המורים הנרתעים יסחפו ברוח החדשנית וישפרו אותה. במחקר הבא אין בליבי ספק שישראל לא תהיה בפער כה רב ממדינות העולם.

פרזי הנציג שלנו לכנס הבינלאומי למצויינות בחינוך

כידוע התקבלה היחידה, שפתחנו סימסטר שעבר בקורס תקשוב ולמידה, להציגה בכנס הבינלאומי למצויינות בחינוך שיערך השנה בשבוע הבא בירושלים. היחידה עוסקת בתחום הראיה והעיוורון מתוך הגישה האינטר דיסציפלינרית (בינתחומית). כל ה"שקדיות" דהיינו ארבעת המפתחות שינסנו מותניים להכין מצגת לכנס. יצרנו מצגת רגילה בדוקס כמובן, שכן עבדנו במשותף, כתיבה, תרגום שיוך תמונות רלוונטיות וכן הלאה. עד כאן אין בשורה אלא שהחלטנו שאנו רוצות מצגת מעניינת, החלטנו על פרזי אותו הציגה דר' גילה לוי עצמון בתחילת דרכנו המשותפת, ופורמט העיגול (שדר' גילה קורץ הציגה ביום העיון למחלקת החינוך) שווה אותנו. 
יבוא המצגת לפרזי היה קל, אך משם הצורך בסידור הדפים בתוך מסגרות השקפים, עריכת שינויים ותוספות, הגדלה והקטנה ועוד כהנה וכהנה היוו אתגר לפיצוח. להפתעתי ושמחתי גיליתי שיכולות הפענוח שלי לכלי שכזה בהחלט הניבו פירות בזריזות יחסית, באותו היום כבר הראתי לביתי את יכולות הכלי ונתתי לה להתנסות, מיותר לציין שהתלהבותה הייתה גדולה. ברגע שה"שקדיות" גררו את הדפים, גילינו את היכולת של המשחק והעיצוב עבור כל שקף ושקף, השתעשענו כדי ללמוד עם רוב האפשרויות הנראות לעין, כל אחת גילתה משהו ברגע אחר וממש הייתה חדוות יצירה. אירגנו את בסיס המצגת ואז יישמנו יחדיו את תגליותינו - פשוטו כמשמעו! גילינו את אפשרות השיתוף, וכך עבדנו ארבעתנו בו זמנית כאשר למשל האחת מכניסה תמונה או מטביעה סרטון והאחרת מעצבת את העימוד, מוסיפה כיתוב וכן הלאה. כל שותף מסומן בצורת דמות בלונית הנושאת את שמו כך שבזמן העבודה היה אפשר להרגיש כאילו אנו משחקות ב"bubbles". חווית העבודה הייתה פשוט מלהיבה, ומזמינה להמשך החקר.
להלן המצגת להנאתכם:

Copy of Sight and blindness in the technological age on Prezi

אני יודעת שאין זמן, גם אני דחיתי את החקירה של פרזי עד לרגע בו באמת נזקקתי לו, אבל ממש מומלץ בחום להשתמש ולהתנסות הן עבור החוויה והן עבור הרווח של מצגת מעניינת יותר.
בהצלחה

דלישס - המצאה גאונית

בסמסטר הקודם הוזכר כבדרך אגב הדלישס - שהוא בעצם רשימת מועדפים מאוחסנת בענן, ומתאפשרת גישה מכל מחשב אליה. לכאורה חביב אבל לא יותר מזה, כך שחקירתי את הנושא נדחתה. עכשיו לאחר שנפגשנו עם ד"ר גילה לוי-עצמון בנושא הסימנריון קיבלנו שוב המלצה שכדאי לארגן את החומר שיצטבר כל הזמן ואפשר בדלישס. מכיוון שאני פריקית ארגון (בנושא הלימודי) החלטתי להתלבש על הנושא ולראות אם אכן ישרתני שהרי אני רוצה כבר  להתחיל ולאסוף חומרים. הבת שלי מסיימת עכשיו את התזה שלה, היא פריקית של ארגון ואיסוף חומרים בעשר רמות מעליי. ראיתי אותה טובעת בחומר ומארגנת קבצים של המועדפים שלה (ברמת טבלאות, צבעים הערות  וכן הלאה), והנה יתכן שבידיי פתרון שלא אצטרך להגיע ולהשתמש בטכניקות שהיא פיתחה.
הכלי חינמי, ההרשמה פשוטה (הכתובת קלה לזכרון המילה דלישס באנגלית מחולקת בנקודות del.icio.us), ואפילו מהגרת כמוני הצליחה להפעילו עם תהיות מינימליות וללא צורך להעזר בסרטוני הדרכה. בהרשמה מציעים לך לגרור לסרגל הדפדפן את הכפתור save to delicious - מומלץ בחום! בכל פעם שגולשים ומוצאים אתר חשוב עבורי פשוט לוחצים על הכפתור והפלא ופלא הוא שמור לי.

גיליתי עולם ומלואו ונגעתי רק במקצת מן האפשרויות, זהו הרבה מעבר למועדפים נגישים. ראשית התלהבתי כי הדלישס תומך בעברית (אך אינו כתוב בעברית לכן אני מציינת את המונחים גם באנגלית), שזה נחמד למי ששפת האם שלו היא זו ולא אחרת. אבל אפשרויות התיוג והאחסון הן נפלאות. בזמן השמירה נפתחות 4 שורות למילוי האחת כמובן כתובת האתר (שנכתבת אוטומטית מנסיוני), שורה לכותרת שתבחר (description) יש אפשרות להוסיף מלל להסבר מהו הלינק  (notes)- טוב לך וטוב למי שיכנס אל רשימת המועדפים שלך. ואחרון חביב - כל לינק מקבל מספר תגיות (tags) לבחירתי, וניתן גם לאחסן במדפים (stack). התיוק נעשה בסדר היררכי של תאריכים. החיפוש קל ונוח אם נותנים מספיק תגיות, מחפשים לפי התגית ועולים כל הלינקים הקשורים אליה - וכך בן רגע מוצאים את אותו הלינק שחיפשתי (וגם כאלו ששכחתי שהכנסתי...).
אבל גולת הכותרת היא השיתופיות. אמנם יש אפשרות לעשות  את רשימתך כפרטית אבל כך אובד אחד האלמטים הנהדרים של דלישס - חוכמת ההמון. אפשר לעקוב אחר מועדפים ברשת בנושא שמעניין אותך (רואים את זה הרבה במתכונים). אני אישית התחלתי קצת לחפש מאמרים בנושאים שלנו, כאלו שיוכלו לעזור בנושא הסמנריון וכן הלאה. הרי זה אדיר - מאגר נושאי של קישורים! למה להמציא את הגלגל ולנבור שעות ברשת כדי לדוג מאמר רלוונטי כאשר קודמיי כבר עשו זאת? ואני על סמך ממצאיהם יכולה למצוא עוד ולהגדיל את המאגר הזה - פשוט אוצר בלום! מי היה מאמין שאני, הרודפת פרטיות, תתלהב משיתופיות ברשת עם כל מאען דבעי?! כנראה למרות זאת חל מהפך מחשבתי אצלי בעקבות הלימודים..
ועוד משהו - כשספרתי לבן שלי בגאווה על מציאתי האחרונה הוא סיפר לי שיש גם אופציה לשים בבלוג את הדלישס  וכך למיין את הפוסטים (וכמובן לא הראה או הסביר איך כדי שאמא שלו תזיע קצת..) וכמובן גם לקשר לפייסבוק, עדיין לא בדקתי נשאר לי נושא למחקר עתידי.