רפלקציה - חשבון נפש לימודי תהליכי

התחלתי בכתיבת הבלוג בהיסוס, כל הקטע של פומביות לא יושב עם האופי שלי. בקבוצות קטנות אין לי בעיה לחלוק את דעותיי, לעמוד עליהן, להתווכח ולשכנע או לא, אבל על הנייר לשטוח את תובנותיי קבל עם ועדה זה בהחלט חורג מגבולות האינטימיות שלי.

המטלה לא מספיק נהירה לי. אם זוהי עבודה סימנריונית הרי תכניה צריכים להיות מגובים בציטוטים, מאמרים וסרטונים, ומצד שני זהו הקול האישי שלי. אני עדיין בדילמה לגבי האיזון הנכון והאותנטיות המתבקשת. בנוסף, אם זו עבודה אקדמית הרי שייתכן ואני צריכה לקבוע נושא שילווה אותי ויתפתח, אבל זוהי רפלקציה על השיעורים, וכך בעייתי לתכנת את המוח להתייחס לפן ספציפי שעלה או לא עלה בשיעור ולכפות עליו פוסט.

דרך העבודה שלי איננה קבועה, אין לי לו"ז מתי מתיישבים לכתוב פוסט, אני צריכה לעבד את החומרים ורק כך אני יכולה להביא את הקול האישי שלי. קצב עיבוד החומרים משתנה מנושא לנושא וכך אני מוצאת עצמי לא פעם רק ביום ראשון רגע לפני מועד ההגשה מתיישבת לכתוב. והרשומה אינה תמיד לרוחי, הייתי רוצה יותר להעמיק אבל הזמן והמטלות והחיים מחייבים אותי לעצור, לטוב ולרע.

עכשיו לאחר שחלף סמסטר בו מטלה זו רובצת על כתפיי דומני שאני קצת יותר נינוחה עימה. כתיבה אינה הבעיה שלי גם לא הנושאים, אלא שאני חשה שאינני יכולה למצות. כמעט כל נושא שמעלה בי (בעקבות השיעורים) מחשבות, הרהורים, ויכוח פנימי וכן הלאה, על כל נושא כזה אפשר לכתוב הרבה, אפשר לצלול אליו ולא לסיים. הבעייה בפוסט שהוא צריך להיות קצר (הכל יחסי), להעביר מסר כבד, מחשבות והתלבטויות, אופן  כתיבה כזה מאוד קשה לי, אני אשת מילים, ולכל מילה יש ניואנס שונה ומשמעותי יותר לרעיון. הפוסט דורש ממני לקצץ את הכנפיים, ולהביע את דעתי באופן שאני מרגישה שאיננו שלם. בנוסף, הנושאים כאמור מורכבים ואני ביני לביני רוצה לבדוק עוד גישות, או להרחיב את זו ששמעתי, כטיפוס וכחן ודעתן אני צריכה לבחון את הבעד והנגד ותחושתי שאינני מגיעה לעומק הבדיקה, הן מבחינת הזמן והן מבחינת התקציר שעליי לבצע בהמשך.

תהליך הרפלקציה, שהבלוג באופן טבעי גורם לו להתרחש ביתר שאת, הוא תהליך חשוב מאין כמותו. העיבוד המחודש של נושאים מסויימים הבחינה שלהם, גורם להבנה נוספת, פותח כיוונים נעלמים, מפנה את המחשבות לזוויות ראיה שונות, ורק כך ישנה התפתחות. חבל לי שאינני יכולה לעשות רפלקציה שכזו על כל הנושאים שעולים, אך אני שמחה שאני יכולה לעשות הקשרים בין התכנים מהקורסים השונים, דבר היוצר תמונה יותר רחבה ואפשרות להתבוננות שונה.

להבנתי הבלוג הוא הקול האישי שלי, כלומר רפלקציה בעקבות השיעורים, מה עוררו בי הדברים ואיך אני מנתחת אותם לאור המידע המוצע לי. וכך, מצאתי עצמי בוחנת נושאים שלא ייחסתי להם חשיבות מרובה בעבר או להיפך, נושאים שדעתי הייתה מאוד ברורה ולפתע יכולתי לבחונם מחדש ולגבש יותר את האני המאמין החינוכי פדגוגי שלי. חלק מתהליך זה מתרחש בקבוצת הלמידה שלנו אבל הבלוג מאפשר עוד חידוד. ואם זהו הקול האישי שלי הרי הצורך להביא ציטוטים לחזק את דבריי לפעמים מעמיס. כאמור אני עדיין עם סימן שאלה בנושא.

בעקבות העבודה על הבלוג נחשפתי לתחום זה והתחלתי לעקוב אחר בלוגים מקצועיים, פשוט מרתק! לולא היה גוזל כל כך הרבה זמן אני מניחה שהייתי עוקבת אחרי הרבה יותר בלוגים מסוג זה. עשיתי לי כלל לבדוק לפחות שני בלוגים של תלמידים לכיתה באופן אקראי, שכן הדבר לא ריאלי לקרוא את כולם. וכך, אני מוצאת עצמי משוטטת ומגיבה לאנשים שלאו דווקא אני מכירה את דעותיהם, שנושאים אחרים צפו להם בעקבות השיעורים, דעות אחרות זו עבודה שאני לא מוותרת עליה, היא מעניינת ומעשירה עד מאוד. לפעמים יש דעות שמקפיצות אותי, לפעמים אני ממש מזדהה, בכל מקרה בוודאי אינני אדישה, וזוהי עוד נקודה חשובה ללמידה פעילה ויעילה, חווייתית ובהקשר אישי.

ושוב הפוסט התארך, אסכם בפסקה קצרה. מטלת כתיבת הבלוג עדיין אינה פשוטה עבורי, אני מתחבטת בתכנים, בדרך הבאתם, האם היצירתיות או הגימיקים הם אלו החשובים או אם אכתוב בצורה אפורה וכנה בלבד אצליח להעביר את המסר שלי? דומני שיש לשלב בינהם, משהו שיצית את הקורא לקרוא, ומשם דרכו בידיו. האם הבלוג הוא עבורי או עבור אחרים (פרט לתפקידו כמרכיב בציון...) האם אני מספיק ברורה בכתיבה, בהעברת דעותיי? נקודות שבכתיבת בלוג נשארות עם סימן שאלה, גם אם מגיבים לך לבלוג אין הדבר אומר שהייתי ברורה, אבל כנראה הצלחתי להפעיל נקודה מסויימת אצל האחר. אין ספק שהבלוג חידד אצלי את הרפלקציה והוסיף לה נדבך משמעותי, למרות העומס שאני חשה מעצם החובה לכותבו. ואולי בגלל שאני באה מפילוסופיית למידה שכל כך מתנגדת ללמידה מתוך חובה תחת שרביט הציון יש לי קושי עם כתיבת הבלוג, כי אני רוצה להיות אני, אמיתית, כנה וחושבת ללא תחושה שאני בעצם תחת זכוכית מגדלת. אין ספק שללא התנסות הכתיבה בבלוג, לא הייתי נחשפת לגדולתו וגם לנקודות החולשה. ומה אני לוקחת עימי בשלב זה בעקבות הבלוג? א. כניסה לעולם הבלוגים וחשיפה לבלוגים מקצועיים ב. התנסות בכתיבה תמציתית ג. אפשרות להבעת דעותיי בפני קהל לא מוכר, מעין שלח לחמך – דבר שהיה לי קשה ביותר בהתחלה ועתה אני קצת יותר נכונה לו, ד. רפלקציה משמעותית, עיבוד חומרי הלימוד תוך בחינה וביקורת. ואלו רק מספר נקודות מרכזיות. לסיכום ברגשות מעורבים אני מתכוננת לעוד סמסטר של כתיבה, התלהבות מול מטלה.